שיטות טיפול באילמות סלקטיבית

[ אנו חושדים שילדנו סובל מאילמות סלקטיבית. מה עושים עכשיו? ]

שאלה זו עולה אצל מרבית ההורים. אתם רואים שילדכם מתנהג שונה מילדים אחרים, אולי אינו מדבר כלל מחוץ לבית, אולי מדבר רק עם חלק מהאנשים, אולי מפגין התנהגות חרדתית ואולי הגננת התריעה בפניכם על "משהו שלא בסדר".
אז שאלתם וקראתם והנה ראיתם שיש תופעה כזו שנקראת אילמות סלקטיבית שמאפיניה דומים להתנהגות ילדכם. אז מה עושים עכשיו?

הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא אבחון מקצועי.

[ אבחון ]

שאלה שעולה שוב ושוב היא לאן לפנות לשם אבחון.
איבחון מקצועי נעשה לרב על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר. חשוב למצוא איש מקצוע שיש לו כבר ידע והכרות עם האילמות הסלקטיבית, בעיקר מהסיבה שזו הפרעה נדירה ולא כל מטפל ידע לאבחן אותה באופן הטוב ביותר.
והיכן מוצאים את אותו מאבחן? למעשה ישנן שתי אפשרויות: "המסלול הממסד"י ו"המסלול הפרטי":
מסלול ממסדי - רלוונטי לילדים עד גיל שש. האיבחון נעשה באחד מהמכונים להתפתחות הילד של משרד הבריאות (ראו כאן את רשימת המכונים). יש להצטייד בטפסים שמולאו על ידי רופא הילדים, הגננת וההורים. האבחון ניתן ללא תשלום אך יש תקופת המתנה של כחודש / חודשיים.
מסלול פרטי - האיבחון נעשה על ידי איש מקצוע אליו פונים באופן פרטי (ראו כאן רשימת מטפלים). האבחון, כמובן, כרוך בתשלום.

[ טיפול ]

קיימות דעות וסוגיות רבות בנושא הטיפול באילמות הסלקטיבית.
מכיוון שזו תסמונת המאפיינת ילדים, והאילמות עצמה לרב נעלמת בחלוף השנים, ישנה נטייה להתייחס אליה כ"רעה חולפת". אולם חשוב לזכור כי גם אם הילד ילמד ליצור תקשורת מילולית בבגרותו, הרי שהחרדה החברתית עלולה ללוות אותו לשארית חייו.
אם האילמות קיימת לפרק זמן קצר מחצי שנה, אם מופיעה השתפרות במשך הזמן, או אם הילד מדבר במצבים חברתיים, גם אם בקול חלוש או במלים בודדות, הטיפול אינו הכרחי. אולם אם הילד אינו מדבר כלל לפרק זמן של חצי שנה ומעלה, חשוב למצוא עבורו טיפול הולם. ככל שגיל הילד קטן יותר, וככל שתקופת האילמות קצרה יותר בעת התחלת הטיפול, כך ישנו סיכוי רב יותר שהוא יקצור הצלחה.

לצערנו אין טיפול שמוגדר כ ה-טיפול עבור הסובלים מאילמות סלקטיבית. מקור ההפרעה אינו ידוע באופן וודאי ואצל כל אחד הגורמים להופעתה שונים ולכן היא מתבטאת באופן מעט שונה. פעמים רבות הטיפול היעיל ביותר הוא זה שמשלב מספר שיטות יחדיו :

טיפול התנהגותי-קוגנטיבי -טיפול זה מתבסס על חשיפה הדרגתית למצבים גורמי החרדה במקביל לשינוי דפוסי החשיבה המתעוררים באופן אוטומטי בזמן שמצבים אלו מתרחשים. הטיפול ההתנהגותי הוכח כטיפול היעיל ביותר במקרים של אילמות סלקטיבית. נעשה לרב על ידי פסיכולוג או הההורים בהדרכת פסיכולוג. בבסיס הטיפול מתן משימות הדרגתיות עם משובים חיוביים עבור הצלחה ואצל חלק מהמטפלים גם משובים שליליים בעת אי עמידה במשימות.

תראפיה - תראפיה באמנות/תנועה/מוסיקה/בעלי חיים/משחק וכו'. במסגרת הטיפול ניתנת לילד הזדמנות לבטא את עצמו באופן לא מילולי וזהו ערוץ תקשורת חשוב לילד המתקשה לדבר. התראפיה מפתחת את המודעות של הילד אל גופו ואל תחושותיו ובכך מגבירה את בטחונו העצמי ומפחיתה את חרדותיו. לרב, התראפיה יעילה לטיפול באילמות סלקטיבית כאשר היא משולבת בשיטת טיפול נוספת.

טיפול תרופתי - מכיוון שאילמות סלקטיבית הנגזרת מהפרעת חרדה, הרי שמתן תרופות נוגדות חרדה יכול לעזור. הוכח כי טיפול תרופתי בשילוב טיפול התנהגותי - קוגנטיבי הביאו לתוצאות טובות במקרים של אילמות סלקטיבית. התרופות ניתנות על ידי פסיכיאטר. מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים מרתיע הורים רבים הנמנעים משיטת טיפול זו.

קלינאי תקשורת - רוב הילדים הלוקים באילמות סלקטיבית הם בעלי שפה תקינה ביחס לבני גילם, כך שקלינאי תקשורת לא יביא להם תועלת. אולם חלק קטן מהם מפתחים את ההפרעה משום שיש להם ליקוי שפתי מסויים בו הם מתביישים. ליקוי זה (כגון גימגום, עיוות הברות או חוסר שליטה בשפה אצל ילדים מבתים דו לשוניים), יכול להיות מטופל, וכך להגביר את בטחונו העצמי של הילד ביכולתו להתבטא מול אנשים שאינם מבני ביתו. יתכן גם כי מקצת מהילדים הלוקים מאילמות סלקטיבית אך אינם בעלי ליקוי יוכלו להעזר בטיפול שפתי. היגוי מילים ומשפטים מול מטפל יכול לשמש כאימון בדיבור מול אנשים זרים, ושוב, להגביר את הבטחון ביכולת המילולית.

ePlace עיצוב אתרים | בניית אתרים © 2009, כל הזכויות שמורות